כתיבה מגזינית

מגזין עיצוב המטבח. דוגמא לשנתון

מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד חלמתי לכתוב עבור מגזינים. הייתי אוסף בחדרי מגזינים בכמויות, צולל לסיפורים שבהם, נהנה מהטקסטים. מגזינים תמיד נתפסו אצלי כסממן של כתיבה איכותית, ובשלב מסוים גם מקור ללמידה. לפני כמה שנים, קיבלתי את ההזדמנות לכתבת המגזין הראשונה שלי. אחרי באו עוד כמה עשרות טקסטים אחרים של כתיבה מגזינית. במקביל הפכתי לעורך של שנתון ושל מגזין רבעוני, מה שחשף אותי לצדדים הנוספים של כתיבה מהסוג הזה.

מהי בכלל כתיבה מגזינית?

אפשר להגדיר כתיבה מגזינית בכמה אופנים. הראשון הוא המקום בו הטקסט מופיע, שיהיה במקרה הזה – שימו לב לתחכום – מגזין. ההגדרה הבסיסית של כתב עת ("מגזין" בלועזית) היא תקופון היוצא לפחות אחת בשנה, אך בתדירות נמוכה מאשר פעם בחודש. האבחנה על פי תדירות היציאה יצרה כמה מונחים בסיסיים נוספים:

  • דו ירחון – יוצא אחת לחודשיים
  • מגזין רבעוני – יוצא לאור מדי שלושה חודשים
  • שנתון – יוצא אחת לשנה, לרוב בתאריך קבוע

היום הגבולות בין המוצרים השונים מטושטשים הרבה יותר, גם בגלל מצבו הייחודי של הפרינט. יש מגזינים שתלויים במפרסמים כדי לצאת לאור, כך שהם לא תמיד מצליחים לשמור על תאריכי הפצה קבועים. בד בבד האינטרנט נכנס לתמונה ושינה את עולם התוכן. גם באינטרנט אפשר למצוא אתרים בעלי אופי מגזינים ומדורי מגזין, לעיתים בהפרדה ברורה מעמודי החדשות. מאקו למשל משווקת לאחרונה באופן אינטנסיבי את mako weekend, מגזין סוף השבוע שלה. גם באתרים כמו וואלה! ו-Ynet עשו מהלכים דומים. נוצר למעשה המונח של כתב עת אלקטרוני, והגבולות בין הדיגיטל לפרינט היטשטשו. רוב המגזינים המודפסים דואגים כיום לגרסה דיגיטלית שלהם, בעיקר כי אחרת הם מפספסים בגדול את קהל היעד.

מגזין סוף השבוע של מאקו. כתיבה מגזינית בעידן הדיגיטל

במרכז תשומת הלב: הסיפור

עם השנים, החלה התייחסות לכתיבה המגזינית כסגנון כתיבה לכל דבר ועניין. בקורס של כתיבה מגזינית, שעשיתי בבית הספר לעיתונאות "כותרת" לפני כמה שנים, התמקדנו בכתבות צבע, בראיונות, בכתבות פרופיל וכדומה. כלומר התייחסות לאופן הכתיבה, ולא למקום הפרסום של הטקסט. כאן מונח למעשה האתגר האמיתי של הכתיבה המגזינית: למצוא את הסיפורים המעניינים ביותר ואת הזווית שתציג אותם בצורה הטובה ביותר. לפעמים מדובר בהקשר אקטואלי כלשהו, ולעיתים המטרה היא דווקא ליצור כתבה "על זמנית", שתהיה תקפה גם לפרקי זמן ארוכים.

נקודת ההתחלה של כתבה מגזינית משובחת היא תחקיר, שהוא מקיף הרבה יותר מאשר בסוגים אחרים של כתיבה. לא רק במציאת הסיפורים עצמם – והרי כתב או עורך חייב להשקיע באיתור הסיפורים – אלא גם במיסגור שלהם. ככל שהכתב יהיה בקיא בסיפור שהוא מציג, כך הוא יוכל להבין מהן הנקודות הרלוונטיות והמעניינות יותר. אם במסגרת הכתבה עורכים ראיון עם מושא הכתבה או אדם אחר, אין תחליף למוכנות הזו.

ראיון עם רופא עיניים שהוביל לכתבה מגזינית על מחלת הגלאוקומה. סמרט לייף

ויש גם את נושא הרגש. כתיבה מגזינית אמורה פעמים רבות להעביר תחושות: של אדם מסוים, מקום, תופעה, טרנד. אפשר להגיע לכך בדרכים שונות, למשל דרך הרטוריקה. כתיבה מגזינית היא המקום להפגין יצירתיות: לתאר אינספור דברים, להתייחס בצורה צינית לסיטואציות, להעביר ביקורת, לספר סיפורים. זאת להבדיל מכתיבה עיתונאית, שלעיתים נוטה להיות "טכנית" מדי.

האלמנט השיווקי של המגזין

כתיבה מגזינית היא כיום אחד הכלים השיווקיים היעילים ביותר שיש. אריק איינשטיין ושלום חנוך כתבו פעם על ההוא שכתבו עליו בעיתון, שיר עם ליריקה מורכבת וביקורתית. ההוא שכתבו עליו במגזין, לעומת זאת, קיבל קרוב לוודאי יופי של חשיפה. למרות שכיום יותר קשה להפיק מגזינים, ולמרות שהחשיפה לחלק מהמגזינים ירדה (בעיקר אלו המודפסים), עדיין ניתן להגיע לקהל רחב של קוראים שיכולים להיות לקוחות פוטנציאליים. ההופעה המגזין היא כרטיס ביקור. היא מעידה לרוב על כך שמושא הכתבה הוא מספיק מעניין, יש שיגידו גם מספיק חשוב, כדי להצדיק את הכתיבה עליו. והיא גם מעידה שהנושא המוצע הוא מספיק חשוב ורלוונטי.

אי אפשר להתעלם מעניין התוכן השיווקי, או אם תרצו: לטשטוש הגבולות בין כתיבה שיווקית לכתיבה מגזינית. כיום לא חסרים מגזינים אשר הופעה בהם היא, פשוט מאוד, עניין של כסף. בחזון שלנו, באתרים גדולים ובמגזינים יופיעו רק נושאים מעניינים ובעלי חשיבות לציבור. בהרבה מאוד אתרים כיום, זה ממש לא ככה. שילמתם סכום של כמה אלפי או עשרות אלפי שקלים? יכינו עליכם כתבה, לרוב (אבל לא תמיד) במסווה של כתבה עיתונאית. יש שיתייחסו לנקודה הזו בציניות, ודי בצדק, אבל אלו החוקים שנוצרו בעולם התוכן. חוקים שכדאי מאוד לקבל, במידה כזו או אחרת. חוקים שאם מבינים אותם ודואגים לכתוב תוכן איכותי למטרת פרסום מאמרי קידום ויח"צ במגזינים, יוצאים נשכרים.

כך למשל רופאים ומטפלים שונים, שאינם יכולים לפרסם את עצמם באפיקים המקובלים, יכולים כן לשווק (תוך הקפדה על מגבלות האתיקה כמובן). חלק מהמגזינים שאני עורך או כותב בהם מתנהלים על פי הרעיון הזה, ואני לא רואה בכך בעיה. כל עוד הכותב מקפיד להפוך את הטקסטים להיות ראויים ומעניינים כשלעצמם, וכל עוד הפן השיווקי לא מוחצן יתר על המידה. כמעט בכל דבר יש סיפור שמחכה להתגלות.

מעוניינים בכתבה מגזינית איכותית? מחפשים פלטפורמה לפרסם את עצמכם בה? צרו איתנו קשר ונתקדם:

  • טלפנו ל-050-9119882
  • שלחו מייל ל-info@faragcontent.co.il
  • מלאו את הטופס הבא ונחזור אליכם בהקדם:

    כתיבת תגובה